סוגי קנדידה

היום יותר ויותר אנשים מדברים על הסיכונים הטמונים בקנדידה, אבל מה אנחנו באמת יודעים עליה?

האם אנו מוקפים בצבא של פטריות שמחכות ואורבות לנו בכל פינה, רק בשביל להתיישב על המערכת שלנו, או שאפשר להיות רגועים כי בפועל יש רק כמות מצומצמת ביותר של סוגי קנדידה שיכולים להשפיע עלינו?

מה ההבדל בין קנדידה במתבטאת באיבר אחד בגוף לקנדידה שמתבטאת באיבר אחר, וביניהן לבין פטרייה א-סימפטומטית? התשובות לכל השאלות הללו ורבות אחרות – במאמר הבא!

מהי קנדידה?

הקנדידה הנה פטריית שמר, בעלת עמידות גבוהה במיוחד, אשר נמצאת עמנו במגע דרך האוויר שאנו נושמים והמזון שכולנו אוכלים.

במצבים בהם מערכת החיסון מתפקדת היטב, הקנדידה מושמדת על ידי התאים החיסוניים ואוכלוסיית החיידקים ה’טובים’ בגוף, ומופרשת בצואה. אך אצל אנשים רבים קיים מצב של חולשה במערכת החיסון, הן בשל מחלות וסיבות אישיות והן בהשפעת גורמים מודרניים רווחים, כתוצאה מצריכת כימיקלים במזון, כלור במי השתייה, נטילת אנטיביוטיקה שממגרת גם את החיידקים ה’טובים’ וחשיפה לזיהומים ורעלנים שונים.

במצבים בהם מערכת החיסון נחלשת, עלולה פטריית הקנדידה להתרבות ללא הפרעה. בתחילה התרבות הקנדידה אינה מתבטאת בתסמינים כלשהם, אך בהמשך היא חודרת מבעד לדפנות המעיים אל תוך הלימפה, ומשבשת את פעילותם של איברים שונים כמו הציפורניים, האף, האוזניים, הנרתיק, דרכי השתן, הריאות ועוד.

אופן האבחון

ניתן לאבחן את קיומו של זיהום קנדידה על ידי התסמינים המאפיינים אותו, ולאשש את האבחנה באמצעות בדיקת צואה במעבדה רפואית, השוללת או מוכיחה את קיומה של הפטרייה בגופנו. בנוסף, ניתן לערוך משטח באיבר הרלוונטי בו קיים חשד לזיהום קנדידה, על מנת לאבחן את סוג הפטרייה שגרמה לתסמינים הבעייתיים.

סוגי הקנדידה – חלוקה על פי סוג הפטרייה

ניתן לחלק את סוגי הקנדידה על פי מיני הפטרייה או על פי סוגי הזיהומים הנגרמים כתוצאה ממנה. במידה וערכתם בדיקת צואה ומשטח, אתם עשויים להיעזר במידע אודות סוג פטריית הקנדידה הספציפית בה לקיתם:

קנדידה אלביקנס

סוג זה הנו השכיח ביותר, ואחראי על כמחצית מכלל זיהומי ודלקות הקנדידה הקיימות.

קנדידה אלביקנס, קיימת בגוף באופן טבעי, אך עלולה לגרום לתסמינים בעייתיים ואף דלקות ומחלות, במצבים בהם מופר איזונה של מערכת החיסון.

מצב נוסף שתורם להתרבות בלתי מבוקרת של קנדידה אלביקנס הוא במצבים בהם מתמעטת אוכלוסיית החיידקים ה’טובים’, בין היתר בעקבות השימוש באנטיביוטיקה ובתרופות סטרואידיאליות.

בין התסמינים האופייניים להתרבות בלתי מבוקרת של קנדידה אלביקנס ניתן למנות עייפות כרונית, גזים, דיכאון וחרדה, קשיי ריכוז, דלקות בנרתיק ובעור, בעיות זיכרון ועוד.

במצבים חמורים עלול גם מין זה של קנדידה לגרום לאלח או הרעלת דם, מצב בו הדם מזוהם על ידי פטריות השמר, אשר כרוך בסכנת חיים.

קנדידה טרופיקלס

סוג זה של קנדידה שכיח אף הוא, ומתבטא במגוון רחב של הפרעות במערכות העיכול והעור, לרבות שלשול, כאבי בטן, גזים, גרד, אקזמה, זיהום נרתיקי, כאבים בעת מתן שתן, ואף לתסמינים נפשיים כמו דיכאון וחרדה, הפרעות עצביות, בעיות זיכרון ולכאבי ראש.

מין זה של זיהום קנדידה נפוץ יותר בקרב חולי סוכרת ומחלות אונוקלוגיות כמו לוקמיה ולימפומה.

קנדידה גלאבראטה

מין זה של קנדידה גורם, בין היתר, לזיהום אופייני בפה, המתבטא בנגעים פטרייתיים לבנים, קשיי בליעה ואף לחום סיסטמי במצבים בהם הפטרייה התפשטה לעבר הוושט. במצבים חמורים עלול הזיהום להתפשט לאיברים פנימיים כמו הכבד והריאות.

קנדידה גלאברטה שכיחה יותר בקרב תינוקות ופעוטות כמו גם קשישים ומדוכאי חיסון, בין אם מדובר בחיסוניות נמוכה על רקע מחלה כמו איידס או סרטן, או בעקבות נטילת תרופות נוגדות חיסון, הניתנות לחולים במחלות אוטואימוניות.

קנדידה פאראפסילוסיס

מין זה של הפטרייה גורם במצבים קלים לפטרת כרונית בציפורניים ובמקרים חמורים למחלות מערכיות ומסוכנות כמו אנדוקרדיטיס, דלקת פנים הלב והמסתמים הלבביים.

סוג זה של קנדידה שכיח אף הוא בקרב אנשים הסובלים מחולשה חיסונית.

סיווג הקנדידה על פי סוגי הזיהומיםלא תמיד קיים הכרח לעבור בדיקת מעבדה או משטח לגילוי סוג הקנדידה, וניתן בהחלט לטפל על בסיס ההתבטאות הסימפטומטית האופיינית.

סיווג של הקנדידה על פי סוגי הזיהומים והמחלות להם היא גורמת

• דלקת קנדידה נרתיקית – זיהום זה מתאפיין בתסמינים כמו הפרשות, גרד וצריבה באזור הנרתיק והפות.
• זיהום קנדידה בפין – דלקת פטרייתית בפין, המלווה באדמומיות ונגעים אדומים ומגרדים במקום, כשבמקרים החריפים נלווית לכך הפרשה מוגלתית.
• דלקת קנדידה בפי הטבעת – זיהום זה עשוי להתרחש כתוצאה מדלקת קנדידה מערכתית במערכת העיכול או בעקבות התפשטותה של קנדידה מהנרתיק. התסמינים האופייניים יכללו בעיקר גרד, צריבה ואי נוחות בפי הטבעת.
• זיהום קנדידה בעור ובזקיקי השיער – דלקת עורית, על גבי העור עצמו או בסמוך לזקיקי שיער הגוף, אשר באה לידי ביטוי בתסמינים כרוניים כדוגמת גרד, גירוי, אקזמה, יובש מתמשך או פצעי אקנה מוגלתיים.  בנוסף, יכולים להופיע נגעים לבנבנים-אפורים בקפלי עור שונים ובעיקר בין בהונות כף הרגל.
• זיהום קנדידה בציפורניים – פטרת המלווה בנגעים צהבהבים ולבנים על גבי הציפורניים באצבעות כף היד או בבהונות כף הרגל, גרד, אי נוחות, התעקלות קצות הציפורן ובמקרים חמורים גם כאבים.זיהום קנדידה בציפורניים עלול להיות עקשני ביותר וליצור בעיה מתמשכת וכרונית.
• דלקת קנדידה בחלל הפה – דלקת זו עשויה להתרחש באופן ראשוני או כתופעה משנית המלווה מצבים חמורים יותר כמו מחלת האיידס, ובאה לידי ביטוי בנגעים פטרייתיים לבנים בחלל הפה, בחך ובלשון.
• זיהום קנדידה בזוויות הפה – זיהום זה יבוא לידי ביטוי בנגע מכאיב וצורב באזור זוויות הפה, עור מגורה יבש ואדמדם במקום, והתפתחות קרום צהבהב עם החמרת הדלקת.
• דלקת קנדידה בגרון – זיהום זה עשוי לבוא לידי ביטוי בכאבי גרון, קשיי בליעה, צרידות ואובדן הקול, וכן בדלקות גרון חוזרות.
• קנדידה אזופגיטיס – דלקת קנדידה של הוושט: מחלה זו גורמת לכאבים בבליעה, חום סיסטמי ולאורך זמן גם לירידה במשקל, ומהווה פעמים רבות החמרה של דלקת קנדידה בחלל הפה.
• דלקת בדרכי השתן: קנדידה בדרכי השתן מתבטאת בתסמינים כמו צריבה, תכיפות, דחיפות וכאבים בעת מתן שתן, כשבמצבים חמורים הדלקת עלולה להתפשט לכליות. דלקת בכליות הנה מצב מסוכן וחמור שמלווה בעליית חום, כאבים במותן וצמרמורות, ואשר מחייב טיפול דחוף למניעת פגיעה בתפקודי הכליה.
• זיהום קנדידה מערכתי על בסיס פגם בתאי T חיסוניים – במחלה זו, פגם בתאי T של מערכת החיסון גורם להתרבות בלתי מבוקרת וכרונית של הקנדידה בגוף, ועלול להיות רקע להתפשטות זיהומים נוספים.זיהומים אלו כוללים, בין היתר, את נגיף הפפילומה, אשר מחולל מחלת מין ומהווה גורם סיכון לסרטן צוואר הרחם, סרטן הפה והלוע וסרטן פי הטבעת. מצב בריאותי זה, המשלב זיהום קנדידה ופגיעה בתאי ה-T של מערכת החיסון, יבוא לידי ביטוי בעודף קרטין בעור, שגורם להתעבותו, כאבים בעת קיום יחסי מין, הפרעות בתפקוד מסתמי הלב, דלקת בכבד, הפרעות בראייה ובמקרים חריפים עלול אף לגרום לדלקת קרום המוח. 
• זיהום קנדידה אצל תינוקות ויילודים – תינוקות ויילודים עלולים לסבול מזיהומי קנדידה מערכתיים. במקרים הקלים הזיהום יבוא לידי ביטוי כתפרחת חיתולים, במצבים מעט חמורים יותר תיתכן הופעה של נגעים פטרייתיים לבנים על גבי הלשון, שמחייבת טיפול דחוף, ואילו במקרים החריפים המצב עלול להגיע לכדי אלח דם וסכנת חיים. המקרים המסוכנים יותר מתרחשים בקרב תינוקות שזה עתה נולדו, בעיקר ביילודים בעלי משקל לידה נמוך מהנורמלי, כנדבקים בזיהום קנדידה שקיים בתעלת הלידה של האם.זיהום קנדידה בנרתיק, קריעת קרומי השפיר (הקרויה בשפה העממית “ירידת מים”), שעה ויותר לפני לידתו של התינוק ומשקל נמוך מהווים גורמי סיכון לזיהום קנדידה חמור אצל היילוד.
• זיהום קנדידה בסינוסים – זיהום הסינוסים על ידי קנדידה, הוא מצב שנפוץ יותר בקרב מדוכאי חיסון, ובא לידי ביטוי בסינוסיטיס, נזלת כרונית והפרשות המדיפות ריח בלתי נעים מהאף.
• זיהום קנדידה בריאות – כאשר הקנדידה מתפשטת לדרכי הנשימה ומזהמת אותן, יתגלו תסמינים כמו שיעול כרוני, אסטמה, ליחה ממושכת, ובמצבים חריפים אף ברונכיטיס ודלקת ריאות.   זיהום קנדידה חמור שגורם לדלקת ריאות אופייני בעיקר לחולים מדוכאי חיסון.עם זאת, תסמינים קלים יותר וכרוניים כמו ליחה ואסטמה עשויים להופיע גם בקרב אנשים במצב בריאות נורמלי, שחווים ירידה חיסונית בעקבות מתחים יומיומיים, חשיפה לרעלנים ורכיבים כימיים מזיקים במזונות מעובדים.
• קנדידמיה, זיהום קנדידה מערכתי ואלח דם – במצבים חמורים של זיהום קנדידה, הנפוצים יותר בקרב מדוכאי חיסון, כתוצאה ממחלה (כדוגמת איידס), או תרופות הנוגדות את מערכת החיסון (כאלה שניתנות לחולים אוטואימוניים), עלולה פטריית השמר לחדור לזרם הדם.מצב זה יתבטא בתסמינים הכוללים חום גבוה, לחץ דם נמוך, לויקוציטוזיס ובמקרים חריפים שוק ספטי, הכרוך בסכנת חיים.דרך מערכת הדם, יכולה הקנדידה לזהם כמעט את כל מערכות הגוף, אם כי האיברים הנפגעים בדרך כלל בזיהום המערכתי יהיו העיניים, העור, הכליות והמוח, ובמקרים מסוימים גם המפרקים, העצמות ומסתמי הלב. 

הקנדידה – פטריית שמר אופורטוניסטית

ניתן להגדיר את הקנדידה כפטריית שמר אופורטוניסטית, היות והיא נמצאת באופן טבעי בגופנו בעיקר במעיים, ואינה גורמת לנזקים כל עוד מתקיים איזון בפלורת המעי (אוכלוסיית החיידקים “הטובים”) ונשמרת רמת חיסוניות טובה.

עם זאת, בעקבות ירידה חיסונית ופגיעה באוכלוסיית החיידקים ה’טובים’ במעיים, עלולה הקנדידה להתרבות באופן בלתי מבוקר ולגרום למחלות רבות, שחלקן אף מסכנות חיים.

טיפול בזיהומי הקנדידה ומניעתם

על מנת למנוע את מצבי הירידה החיסונית שגורמים להתרבות הקנדידה בגופנו, רצוי לסגל הרגלי חיים בריאים ומאוזנים יותר.

אלו כוללים תזונה נכונה, הימנעות מצריכת מזונות מעובדים, הפחתה של רמות הסטרס, והפחתת החשיפה לכימיקלים מסוכנים ולרעלנים המצויים בחומרי ניקוי וקוסמטיקה.

עוד רצוי לתחזק את הגוף בתוספי תזונה, צמחי מרפא וטיפולים טבעיים, על מנת לשמור על רמת חיסוניות גבוהה.

בנוסף, יש לשים לב לכך ששימוש באנטיביוטיקה ובתרופות סטרואידיאליות עלול להפר את מאזן הפלורה במעי, היות והוא משמיד את החיידקים ה’טובים’ אך אינו פוגע כלל בפטריות ובקנדידה. לפיכך, מומלץ להגביל את השימוש באנטיביוטיקה ובסטרואידים למצבים הכרחיים בלבד, ולהעדיף במידת האפשר טיפולים טבעיים ואלטרנטיביים.

במידה ואתם מעוניינים למנוע את התפשטות הקנדידה, לקיתם בזיהום שאובחן או שאתם חושדים בקיומו, ניתן לשלב טיפול קונבנציונאלי בתכשירים אנטי-פטרייתיים מקומיים או סיסטמיים, במידת הצורך, עם טיפולים טבעיים ואפקטיביים מהרפואה הסינית, היפאנית ומתחומי התזונה והנטורופתיה במרפאת אלטרנטיבה.