דלקת פרקים שגרונית – Rheumatoid Arthritis

דלקת מפרקים שגרונית, Rheumatoid Arthritis , הינה מחלה אוטואימונית (הנגרמת מתגובה חיסונית של הגוף, הגוף "תוקף" את עצמו). במחלה זו נוצרת דלקת סימטרית (הכוונה לדלקת שמתפתחת באופן סימטרי בשני צידי הגוף: למשל פרקי אצבעות הידיים ובשתי הברכיים). המצב הדלקתי מאופיין ע"י התנפחות, כאב, ואדמומיות. במקרים מסויימים נהרס החלק הפנימי של המפרק הפגוע. קצב התקדמות המחלה שונה מאוד מאדם לאדם. המחלה פוגעת בכ- 1% מהאוכלוסייה, כאשר נשים עתידות להיפגע ממנה בשיעור של פי 2 או 3 מגברים.

דלקת מפרקים שגרונית היא רק אחת מהצורות האפשריות של דלקת פרקים. 

בשלבים מתקדמים יותר של דלקת מפרקים שגרונית, הקרום הסינוביאלי שנמצא בתוך המפרק מתחיל להפריש חומרים שונים, שהורסים את הסחוס התוך מפרקי. בהמשך נפגעת פקסולת המפרק וכן רצועות, גידים וכלי דם סמוכים.

כיום לא יודעים בוודאות את הגורמים למחלה, אך מייחסים לה גורמים גנטיים ונטייה של הגוף לתגובה חיסונית עצמונית (אוטואימונית).

דלקת מפרקים שגרונית פוגעת במפרקים הבאים:

• מפרקי האצבעות
• שורש כף היד
• קרסוליים
• מפרקי כפות הרגליים
• מפרקי הירך
• כתפיים

• מפרקים נפוחים וכואבים, הרבה פעמים מגבלה בתנועות המפרק ובטוח התנועה של המפרק
• עייפות
• לעיתים תחושת חום
• לעיתים מפרקים רבים מפתחים דלקת במקביל
• נוקשות במפרקים (בעיקר עם ההתעוררות בבוקר)
• חולשה
• לעיתים תסמינים נוירולוגיים עקב פגיעה או לחץ על מפרקים הסמוכים לעצבים – למשל בעייה בעמוד שידרה צווארי
• לעיתים (בכ 1/3 מהחולים) יופיעו קשרירים ראומאטודיים (Rheumatoid Nodules)
• תחושה כללית רעה
• דפורמציה (התעוותות של המפרקים)
• לעיתים דלקת בכלי הדם (ואסקוליטיס) שעושיה לגרום לנזק עצבי

האבחנה בין דלקת מפרקים שגרונית לבין מצבים אחרים של דלקות מפרקים היא קשה. קיימות מחלות רבות שעשויות לגרום לדלקת מפרקים, ביניהן דלקת מפרקים ספחתית (פסוריאזיס המלווה בדלקת פרקים), אוסטיאוארתריטיס, שיגדון (גאוט) ועוד.

• הדמיית רנטגן המראה שינויים סביב המפרקים הפגועים (במקרים מסויימים משתמשים גם בהדמיית MRI אך היא בד"כ משמשת להתחקות אחרי התקדמות המחלה ולא לאבחון ראשוני).

   

• בדיקת דם שבה מזהים גורם ראומטואידי (Rheumatoid Factor). חשוב לציין, כי גורם ראומטאידי אינו מספיק לאבחנה של דלקת מפרקים שגרונית, כיון שהוא עשוי להימצא בדמם של אנשים הסובלים מבעיות אחרות ולא מדלקת מפרקים שגרונית. בכל אופן, הוא נמצא אצל כ-80% מהחולים במחלה זו ומשמש ככלי עזר לאישור האבחנה.

  מרגע שרקמת הנוזל הסינוביאלי הופכת לדלקתית, תאים מסויימים מפרישים נוגדנים אלו. בבדיקות הדם בודקים מדדים נוספים: CRP, ESR. אצל 90% מהחולים, שקיעת הדם (ESR) מוחשת.

   

• לעיתים שואבים נוזל סינוביאלי מהמפרק/ים הפגוע/ים על מנת לשלול מחלות פרקים אחרות.

   

• התמונה הקלינית צריכה לכלול דלקת מפרקים בשורש כף היד ו/או במפרק כף היד ו/או בפרקי האצבעות במשך שישה שבועות לפחות.

   

• לעיתים ביופסיה של הקשרירים (Rheumatoid Nodules).

   

דלקת מפרקים שגרונית היא מחלה אוטואימונית, בעוד שדלקת מפרקים ניוונית אינה מחלה אוטואימונית. היא נובעת בעיקר מתהליכי שחיקה של המפרקים.

• כיוון שדלקת מפרקים שגרונית היא מחלה רב מערכתית, היא עשויה לגרום לתסמינים בגוף כולו כגון חום, עייפות, חולשה ובנוסף לפגוע ברקמות נוספות מלבד המפרקים, בעוד שדלקת מפרקים ניוונית מתבטאת בעיקר במפרקים פגועים (למעט מקרים בהם גידולים בעצם לוחצים למשל עלהוושט או על עצבים בצוואר ובגב התחתון).